כיצד להימנע מתביעת הלבנת הון?

לאחרונה, אנחנו שומעים רבות על נושא הלבנת ההון, בעיקר, מהצד של הפעולות אותן נוקטות רשויות החוק נגד ה"עבריינים" המבצעים אותה. בשל כך, ובשל עונש המאסר הגבוה שהרשעה בגינה גוררת עימה, החלטנו לעשות קצת סדר במידע המבולבל שמסתובב כיום ברשת. אם כך, מהי הלבנת הון, מדוע הרושם שנוצר לה הוא כל כך שלילי וגם – כיצד ניתן להימנע מתביעת הלבנת הון? על כל אלה במאמר שלפניכם.

מהי הגדרתה של הלבנת הון?

הלבנת הון מוגדרת כל פעולה שנועדה להכשיר כספים שמקורם, לרוב, אינו חוקי.

המניע העומד מאחוריה, הוא העובדה הפשוטה כי כספים שהם תוצאה של פעילות עבריינית, עלולים להוות הוכחה לביצוע פעילות זו, ולכן, אף להוביל לכתבי אישום. לכן, יש צורך "להלבין" את הכסף ולהפכו לחוקי. הלבנת הון עשויה להיעשות בדרכים שונות, מהוצאתן של קבלות פיקטיביות, דרך הקמתו של עסק חוקי לחלוטין שבאמצעותו ניתן להלבין את הכספים ועד להשקעת הכספים דרך חשבונות בנק בחו"ל.

מדוע להלבנת הון יצא שם רע?

ככלל, ניתן לומר כי למרות שבמקרים מסוימים מבוצעת הלבנת הון (בעיקר בשל חוסר ידיעה או חוסר שימת לב) גם על ידי בעלי עסקים לגיטימיים, הלבנת הון נפוצה בעיקר בארגוני פשע ובגופים עבריינים, מאחר והיא מאפשרת את המשך מימונה של הפעילות הבלתי חוקית שהם מבצעים. בשל חומרתה והנזק הרב לציבור המיוחס לה, העונש בגין ביצועה עלול להגיע גם עד לעשר שנות מאסר. כיום, משקיעה ממשלת ישראל משאבים רבים, הן במניעתה של העבירה (לדוגמה, דרך ניהול המאגר המודיעיני והטלת חובת דיווח על כספים הנכנסים לישראל ויוצאים ממנה) והן בתפיסתם של המבצעים את העבירה, העמדתם לדין והטלת עונשי המאסר הכבדים.

הענישה על הלבנת הון

חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 מתמקד בשלוש עבירות מרכזיות, כשעל שתיים מהן קובע החוק עונש מאסר בפועל של עד לשבע שנים, ואילו העבירה השלישית – בגין איסור עשיית פעולה ברכוש אסור – גוררת עימה עונש מאסר בפועל של עד לעשר שנים. התייחסותו של החוק להלבנת הון היא כאל "עבירה עצמאית", מה שאומר כי מבצע העבירה אינו בהכרח קשור לעבירת המקור – העבירה שהיוותה את מקור הכסף המולבן. משכך, המדינה עשויה להאשים בעבירת הלבנת ההון גם אדם שלא קיים בינו לבין עבירת המקור ו/או מבצעיה כל קשר. יתירה מכך, כראיה לחומרה בה רואה המדינה את עבירות הלבנת ההון – במקרים מסוימים, עונשו של האדם המורשע בהלבנת ההון עלול להיות חמור אף יותר מהעונש המוטל על האדם אשר ביצע את עבירת המקור.

בואו נחזור מעט אחורה ונתעמק לרגע במושגים המרכיבים את החוק

"רכוש" מוגדרים בחוק מקרקעין, מיטלטלין, כספים, או זכויות, בכללם רכוש אשר ניתן תמורת רכוש אחר (למשל, בסחר חליפין) או רכוש שהינו פרי הרווחים של רכוש קיים (לדוגמה, דמי שכירות). כביצוע "פעולה ברכוש" מוגדרות קניה או קבלה של רכוש, שלא בתמורה או בתמורה, המעניקות זכות מכל סוג שהוא על הרכוש. פעולות המוצעות ברכוש יכולות לכלול פעולות ממשיות ברכוש (כמסירתו, תיווך בו, החזקתו) או פעולות שהן מעט יותר פשטניות בו (כהמרתו, קבלת או מתן של אשראי, ביצוע פעולות בניירות ערך או השקעות).

אם כך, מהו "רכוש אסור"?

על פי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 "רכוש אסור" הינו רכוש אשר הושג כתוצאה ישירה או עקיפה מביצוע עבירות מקור (כהימורים, שוחד או קבלה במרמה), כמו גם רכוש אשר אפשר ביצוע עבירות או שימש לביצוען. רכוש כזה יכול להגיע ככספים, נכסי נדל"ן, ני"ע, כלי תחבורה, חפצי אומנות, אבנים טובות, המחאות נוסעים או המחאות בנקאיות. בנוסף לכך, הרכוש האסור מתייחס גם להון פיננסי (כחסכונות, קופות גמל, קרנות פנסיה ופיקדונות) על פי סייגים מסוימים הנוגעים לסכום ולמספר הפעולות המבוצעות לאורך תקופה. סעיף 4 בחוק איסור הלבנת הון, מגדיר "ביצוע פעולה ברכוש אסור" כשימוש ביודעין ברכוש האסור לכשעצמו, או כשהוא מעורב ברכוש אחר (אפילו כאשר הרכוש האחר הוא רכוש מותר), במטרה להסוות את מקור הרכוש האסור ו/או את הבעלות הנוגעת לו.

כעת, בואו נגיע לשאלה המעניינת ביותר – כיצד להימנע מתביעת הלבנת הון?

לאחר שפירקנו לגורמים את ההגדרות, ניתן לומר בבירור, כי מילת המפתח כאן היא "ביודעין". כלומר, למי שאינו מודע להיות של הרכוש "רכוש אסור", לכאורה, לא נשקפת סכנה בשל חוסר המודעות שלו. אבל, גם כאן, נותן החוק קרדיט לשיקול דעתו של האדם הסביר. כלומר, למשל, אם אתה מבצע עסקה בסמטה אפילה באישון לילה, או עם אדם מפוקפק או ידוע לשמצה, סביר להניח, כי יהיה לך את הבסיס ההגיוני לחשוד כי מדובר ברכוש אסור שהושג באמצעות ביצוע עבירה כלשהי, גם אם מהותה המדויקת של עבירת המקור שבוצעה אינו נהיר לך לגמרי. מצד שני, אנחנו נוטים להניח, כי ההתנהלות העסקית של מרבית האנשים הינה שקולה, רציונלית וזהירה הרבה יותר מאשר ביצוע עסקאות מפוקפקות הדומות לזו שתיארנו, כך שהעצה הטובה ביותר היא להפעיל שיקול דעת, לוודא מי הם הפרטנרים העסקיים שלכם, ובשעת הצורך (עם התעורר חשד, ספק או חשש) – אף פניה לעורך דין המתמחה בתחום.